ראשי
 
 
"ונקיתי דמם..."
ישיבת עתניאל ידעה לצד שמחותיה יגונות ומרורים. כשותפים בחזית המאבק של הקיום הישראלי בארץ, ידענו לאורך השנים אובדן של שותפים, רבנים ותלמידים יקרים, שנרצחו ע"י אויבינו.
קרבנה הראשון של הישיבה היה לא אחר מאשר אחד ממייסדיה, ראש הכולל הרב עמי עולמי, שבערב חנוכה שנת תשנ"ה עלה בסערה השמיימה לאחר שנורה מן המארב ונרצח, על הכביש בואכה עתניאל.
בהמשך היו תלמידי הישיבה בין הנפגעים במערכות ישראל ובמאבק על ההתיישבות בכל מקום בארצנו, ובכלל זה - בתוך הישיבה עצמה: בשבת שמות שנת תשס"ג חדרו שני מחבלים בליל שבת אל הישיבה, בשעת הארוחה, ורצחו ארבעה תלמידים ששימשו באותה עת כתורנים בחדר האוכל. בנס נמנע אסון גדול יותר.

האובדן והכאב היוו ומהווים חלק בלתי נפרד מצמיחתה של הישיבה ומדמותה הרוחנית.
אנו תפילה לה' שיזכנו להפוך את הכאב והאבל למקור של כח ושל התקדמות, לתנופה של לימוד ועשיה, לשום פאר תחת אפר.
יהי זכרון הנרצחים נר לרגלינו, להמשיך את דרכם ואת תורתם, להיות ראויים לקרבנם.

 
   
כל הזכויות שמורות למחברים ©
שאל את הרב, פרשת השבוע