ראשי בית מדרש חיי-שרה
 
 
 





 

פרשת חיי שרה - במבט פסיכולוגי
פרופ´ אלחנן י. מאיר


מדוע התורה מאריכה כל כך בסיפור איך קונה אברהם מערת קבורה לשרה? ומה משתמע מהמשא ומתן הכלכלי בין אברהם מצד אחד ובין עפרון מצד שני? עיון מעמיק בפרשה של מכירת שדה מערת המכפלה מלמד לא מעט על אברהם אבי האומה, על עפרון בין צחר החיתי ועל התנהלות כלכלית אז והיום. המאמר לקוח מתוך ספרו של פרופ´ אלחנן מאיר "דמויות משנה בספר בראשית: ניתוח פסיכולוגי" שיצא לאור בהוצאת הישיבה

מבוא

בפרשת חיי שרה שלושה מהלכים שאפשר לקרוא להם 'כלכליים': (א) אברהם קונה את מערת המכפלה מעֶפרון החִתי, (ב) העבד של אברהם מביא מחָרָן לארץ כנען אשה עבור יצחק, ו- (ג) אברהם מעביר ליצחק "... אֶת כָּל אֲשֶׁר לוֹ..." (כ"ה, ה) ומשלח החוצה את צאצאיו האחרים. הדיון להלן מתמקד במהלך הראשון – המשא ומתן בין אברהם לעפרון על מערת המכפלה, תוך דגש על המעמד של עפרון המוכֵר מול אברהם המעוניין לקנות. בקטעים האחרונים של הדיון יוצג עפרון כבעל עניין בהישג מהותי שאיננו כסף בלבד.
בחלק הראשון של פרשת חיי שרה מסופר על מות שרה ועל קבורתה. שרה נקברה במערת המכפלה – מערה הנמצאת בשדה שקנה אברהם מאת עפרון החתי. זו תמצית הסיפור אשר התורה מתארת בעשרים (!) פסוקים. בין עשרים הפסוקים, שני הפסוקים הראשונים מספרים על מות שרה בגיל 127 בקרית-ארבע ועל כך שאברהם בא "לִסְפֹּד לְשָׂרָה וְלִבְכֹּתָהּ" (כ"ג, ב). יתר שמונה-עשר הפסוקים הם פירוט של המשא ומתן בין אברהם אשר ביקש לקנות את מערת המכפלה לבין עפרון החתי – בעל המערה. לאחר המשא ומתן הזה אברהם קנה את השדה והמערה תמורת "... אַרְבַּע מֵאוֹת שֶׁקֶל כֶּסֶף עֹבֵר לַסֹּחֵר" (כ"ג, טז).

הַקְבלות בין צד הקונה לצד המוכר

עיון מעמיק בפסוקים יכול ללמד תוכן משמעותי נוסף, והניתוח הספרותי של הסיפור מראה רבדים נוספים מעבר לתמצית הסיפור לעיל.
הכתיבה להלן היא של כל עשרים הפסוקים. הפסוקים כתובים בצורה המבליטה את:

(1)     הדוברים: בצד ימין אברהם המבקש לקנות, בצד שמאל עפרון המתבקש למכור ובאמצע התרחשויות שאינם דיבור;

(2)     חלקי הדיבור: הקבלה בין חלקי הדיבור של אברהם בצד ימין לבין חלקי הדיבור של הצד השני (בני-חֵת או עפרון) בצד שמאל.




הפסוקים כתובים בתוך משבצות המסומנות באותיות. יש לקרוא את המשבצות קריאה ראשונה לפי סדר האותיות א, ב, ג, ..., יא. קריאה זו היא הנוסח בתורה. קריאה שנייה היא לפי שורות בהתעלם מסימון המשבצות. קריאה זו מדגישה את ההקבלות. לדוגמא: מתוך משבצות ב ו- ג בשורה 6 יש הקבלה של "וַיְדַבֵּר אֶל בְּנֵי חֵת לֵאמֹר" (כ"ג, ג) מול "וַיַּעֲנוּ בְנֵי חֵת אֶת אַבְרָהָם לֵאמֹר לוֹ" (כ"ג, ה); מתוך משבצות ה ו- ו בשורה 17 "שְׁמָעוּנִי וּפִגְעוּ לִי בְּעֶפְרוֹן בֶּן צֹחַר" (כ"ג, ח) מול "לֹא אֲדֹנִי שְׁמָעֵנִי" (כ"ג, יא); במשבצות ח ו- ט בשורה 25 "נָתַתִּי כֶּסֶף הַשָּׂדֶה" (כ"ג, יג) מול "אֶרֶץ אַרְבַּע מֵאֹת שֶׁקֶל כֶּסֶף" (כ"ג, טו); ובשורה 26 המשך פסוקים אלה "קַח מִמֶּנִּי" (כ"ג, יג) מול "בֵּינִי וּבֵינְךָ מַה הִוא" (כ"ג, טו).

ההקבלות בתוך שורה הן הקבלות של תוכן, של ביטויי הערכה ושל מילים דומות. בתוך המשבצות יש (כמעט בלי חריגות) סדר של 'ראשון-ראשון, אחרון-אחרון'. הקריאה לפי הקבלות נותנת משמעות (כפי שיובהר להלן) וגם מציגה מבנה ספרותי יפה ומיוחד.

שלושה חלקים

אחרי המבוא על מות שרה ובואו של אברהם לספוד לה, הסיפור מחולק לשלושה חלקים:
חלק ראשון: אברהם מבקש אחוזת קבר למרות שהוא רק 'גר ותושב' בקרב בני חת תושבי העיר. בני חת עונים לאברהם שהוא יכול לקבור את שרה בתוך כל אחוזת קבר שיבחר בזכות היותו 'נשיא א-לקים' בתוכם ואין הוא צריך להיות בעלים של אחוזת קבר. כך מפרש הרשב"ם: "נשיא א-לקים ולא גר ותושב, ואין אתה צריך לקנות... והרי לך קבר מזומן" (כ"ג, ו). אפשרות נוספת: כוונת בני חת היא להודיע לאברהם שמעמדו כנשיא א-לקים בתוכם איננו מעניק לו זכות לרכוש אחוזת קבר, אך למרות זאת הוא רשאי לבחור מקום קבורה בכל אחוזת קבר קיימת. חלק זה מסתיים ב"וַיָּקָם אַבְרָהָם וַיִּשְׁתַּחוּ לְעַם הָאָרֶץ לִבְנֵי חֵת" (כ"ג, ז) – שורות 11-12.
חלק שני: אברהם מציע תשלום כסף מלא עבור מערת המכפלה, ועפרון עונה שהוא נותן לאברהם את השדה והמערה אשר בו לעיני בני עמו בלי לקבוע מחיר ובלי עיכובים ("קְבֹר מֵתֶךָ"; כ"ג, יא). בחלק זה אברהם מבקש מבני חֵת 'שְׁמָעוּנִי', ועפרון עונה 'שְׁמָעֵנִי' (שורה 17). החלק השני מסתיים בצורה דומה לסיום של החלק הראשון (שורה 22): "וַיִּשְׁתַּחוּ אַבְרָהָם לִפְנֵי עַם הָאָרֶץ" (כ"ג, יב).
חלק שלישי: אברהם מתעקש לשלם עבור השדה ועפרון קובע את המחיר. גם בחלק זה יש פנייה של אברהם (שורה 24) "אַךְ אִם אַתָּה לוּ שְׁמָעֵנִי" (כ"ג, יג) ותשובת עפרון "אֲדֹנִי שְׁמָעֵנִי" (כ"ג, טו). חלק זה מסתיים ב"וַיִּשְׁמַע אַבְרָהָם אֶל עֶפְרוֹן..." (כ"ג, טז) בלי הקידה של 'וישתחו' שהייתה בסיום החלק הראשון ובסיום החלק השני. המשא ומתן הסתיים, ואין צורך בהמשך ביטויי כבוד או שפת גוף המביעים הערכה לצד שכנגד.
בחלק הראשון אברהם מבקש "תְּנוּ לִי אֲחֻזַּת קֶבֶר עִמָּכֶם" (שורה 9), ואין מצד בני חת נכונות לתת. בחלק השני אברהם מבקש פעמיים: "וְיִתֶּן לִי אֶת מְעָרַת הַמַּכְפֵּלָה" (שורה 18) "יִתְּנֶנָּה לִי" (שורה 20) ומציע 'כסף מלא', ועפרון מתייחס לנתינת השדה והמערה בלשון עבר ובלא להזכיר כסף ("נָתַתִּי" ו"נְתַתִּיהָ" בשורה 18, ושוב "נְתַתִּיהָ" בשורה 20) כדי להדגיש את כנות כוונותיו. עפרון משדר לאברהם מסר שאין צורך בעסקה, ושהוא יכול לקבור את שרה במערת המכפלה ללא עיכוב. אלא שאברהם איננו רוצה אפשרות קבורה בתור חסד, או מקום קבורה כמתנה, ולכן יש המשך בחלק השלישי.[1]

המערה או השדה והמערה

כאן נדרשת קריאה מדוקדקת. בחלק השני אברהם מבקש את "מְעָרַת הַמַּכְפֵּלָה אֲשֶׁר לוֹ [לעפרון] אֲשֶׁר בִּקְצֵה שָׂדֵהוּ" (כ"ג, ט). על בקשה זו עונה עפרון "לֹא אֲדֹנִי שְׁמָעֵנִי" (כ"ג, יא). הפירוש של ה"לא" הוא: אברהם מבקש מעפרון את מערת המכפלה. על כך עונה עפרון "לֹא אֲדֹנִי שְׁמָעֵנִי, הַשָּׂדֶה נָתַתִּי לָךְ וְהַמְּעָרָה אֲשֶׁר בּוֹ לְךָ נְתַתִּיהָ" (כ"ג, יא) – שתי נתינות: אחת של השדה והשנייה של המערה. במילים אחרות: עפרון מתנגד לאפשרות שאברהם יקנה רק את המערה, והוא מוכן לתת את המערה רק בתנאי שאברהם יקח גם את השדה.
לעפרון חשוב שאברהם ישלם גם עבור השדה. עפרון מציג את עמדתו: אין אפשרות לקבל מערה בלי שדה (כאשר עדיין לא מדובר מפורשות על תשלום). לפי פירושו של הרב יעקב מדן[2] חשוב לעפרון ולכל בני חת שאברהם ישלם עבור השדה. תשלום של אברהם עבור השדה של עפרון פירושו הודאה מצידו שיֶתר השדות של בני חת אינם שלו (עד שיקנה גם אותם). עפרון ובני חת רוצים הודאה כזו מצד אברהם שמשמעותה היא שלמרות שהקב"ה הבטיח לאברהם "לְזַרְעֲךָ אֶתֵּן אֶת הָאָרֶץ הַזֹּאת..." (י"ב, ז) המימוש שלה דורש פעולת קנייה.
הפסוקים בחלק השלישי תואמים את הרעיון הזה היטב: אברהם מציע "נָתַתִּי כֶּסֶף הַשָּׂדֶה קַח מִמֶּנִּי וְאֶקְבְּרָה אֶת מֵתִי שָׁמָּה" (כ"ג, יג) – אברהם מוכן לקנות את השדה ואז קבורת שרה תהיה 'שמה' – במקום נבחר בתוך השדה. מוקד הקנייה לפי זה לא יהיה מערת המכפלה אלא השדה שבתוכו המערה.

משמעות הקנייה

הפסוקים בהמשך מדגישים עד כמה הקנייה של השדה הייתה משמעותית: "וַיָּקָם שְׂדֵה עֶפְרוֹן אֲשֶׁר בַּמַּכְפֵּלָה אֲשֶׁר לִפְנֵי מַמְרֵא הַשָּׂדֶה וְהַמְּעָרָה אֲשֶׁר בּוֹ וְכָל הָעֵץ אֲשֶׁר בַּשָּׂדֶה אֲשֶׁר בְּכָל גְּבֻלוֹ סָבִיב. לְאַבְרָהָם לְמִקְנָה לְעֵינֵי בְנֵי חֵת בְּכֹל בָּאֵי שַׁעַר עִירוֹ" (כ"ג, יז-יח). במילים אחרות: השדה עובר לרשותו של אברהם, והמערה כחלק ממנו. קניין זה נעשה בלשון של חשיבות – "וַיָּקָם" – המוזכרת פעמיים.

לאחר שהשדה וכל אשר בו נעשו רכוש של אברהם, הסיפור יכול להסתיים: "וְאַחֲרֵי כֵן קָבַר אַבְרָהָם אֶת שָׂרָה אִשְׁתּוֹ אֶל מְעָרַת שְׂדֵה הַמַּכְפֵּלָה עַל פְּנֵי מַמְרֵא הִוא חֶבְרוֹן בְּאֶרֶץ כְּנָעַן" (כ"ג, יט). תוספת המילים 'בארץ כנען' נועדה להדגיש שאברהם קנה שדה בתוך הארץ שהקב"ה הבטיח לו. הקנייה הייתה מלאה ופומבית, ונראה שעפרון ובני חת הקפידו שכך יהיה. לשכנוע נוסף בכיוון פירוש זה בא הפסוק האחרון "וַיָּקָם הַשָּׂדֶה וְהַמְּעָרָה אֲשֶׁר בּוֹ לְאַבְרָהָם לַאֲחֻזַּת קָבֶר מֵאֵת בְּנֵי חֵת" (כ"ג, כ).

הערות ממבט פסיכולוגי

1. עִסקה כלכלית בראייה פסיכולוגית.

המשא ומתן בין אברהם מצד אחד לבין עפרון ובני חת מצד שני הוא סיפור שאפשר לראות בו משא ומתן 'מסחרי' או 'כלכלי'. במסחר ובכלכלה יש שני צדדים, כאשר לכל צד יש עניין ותועלת בקיום העסקה, וכל צד רואה בקיום העסקה הצלחה מבחינתו.
להבנה של המשפט האחרון נציג מצב של תחרות. בתחרות יש צד אחד שהוא המרוויח, ויש צד שני שהוא המפסיד, ויש גם אפשרות של שוויון – 'תיקו'. דוגמאות: משחק כדורגל או משחק שח-מט. בתחרויות ובמשחקים כאלה ניצחונו של א' הוא הפסדו של ב', וככל שניצחונו של א' גדול יותר הפסדו של ב' כבד יותר או משפיל יותר (השווה, לדוגמא, משחק כדורגל בו התוצאה היא 1:0 מול משחק עם התוצאה 7:0). נכונים הדברים גם לגבי מלחמות – ניצחון של צד אחד במלחמה הוא הפסדו של השני. אפשרי, אם כי נדיר, שמלחמה נגמרת ב'תיקו' – שום צד לא ממש ניצח בצורה מכרעת והמלחמה מופסקת על ידי כפייה מבחוץ או בגלל כמות הקורבנות שגורמת המלחמה לשני הצדדים, והם מגיעים להחלטה על 'הפסקת אש'.

בכלכלה המצב השכיח הוא רווח-רווח (Win-Win). הדוגמא בפרשה שלנו: אברהם מעדיף בעלות על השדה ומערת המכפלה מאשר שיהיו אצלו עוד ארבע מאות שקל כסף, ועפרון מעדיף שיהיה לו סכום זה בכיסו מאשר שתישאר אצלו הבעלות על השדה ומערת המכפלה שבו. במצב של 'עמידה על המקח' הקונה המיועד מודיע שבסכום הראשון שנאמר לו, העסקה איננה כדאית מבחינתו, וכדי שיהיה לו רווח על המוכר להוריד את המחיר. יש כאן הימור פסיכולוגי: אפשר שהמוכר יחליט לא להוריד את המחיר והקונה המיועד יפסיד את האפשרות לקנות (גם במקרה שדרישתו להוריד את המחיר הייתה 'הצגה' וניסיון ללחוץ את המוכר, בעוד שגם במחיר הגבוה היה מעוניין בקיום המכירה). דברים אלה פשוטים למדי. אילו המכירה של מערת המכפלה הייתה אך ורק עסקה כלכלית היה די בפסוק מסוג 'ויִקֶן אברהם את מערת המכפלה בארבע מאות שקל כסף', בלי כל המשא ומתן ואפילו בלי להזכיר את שמו של עפרון. האריכות ואזכור שמו של עפרון (שמונה פעמים) מעידים שהייתה לעסקה משמעות נוספת.
בעסקה כלכלית רגילה יש שיקולים פסיכולוגיים המתערבים בשיקולי המסחר. לדוגמא: קל יותר לשווק שתי יחידות של מוצר במחיר '25' מאשר לשווק את אותן שתי יחידות כאשר המחיר של כל אחת הוא '12'. קל יותר לשווק שתי יחידות של מוצר עם 'השני בחצי מחיר', מאשר לשווק את אותו מוצר בהנחה של 25% (בחישוב אובייקטיבי המחיר זהה בשני המצבים). יותר קל לשווק מוצרים של שניים במחיר מוזל כיון שהקונה בטוח ששווה לקנות גם את השני למרות שהוא לא צריך שניים כרגע, והמוכר מרוויח את העובדה שהוא מכר שתי יחידות.
דוגמא אחרת: במכרז יש לכל משתתף קונפליקט בין רצון להעלות את המחיר של הצעתו כדי להרוויח יותר, מול הסיכון שמישהו אחר יציע מחיר זול יותר ויזכה במכרז.
מידת הביקוש למוצר שהמוכר רוצה למכור קובעת את מידת הכוח שיש לכל צד. אם המוכר מאוד מעוניין למכור (בגלל מצבו הכלכלי, אורך 'חיי המדף' של המוצר וכיו"ב) ידו של הקונה הפוטנציאלי על העליונה. המוכר יכול לפתות את הקונה לרכוש כמות גדולה ממה שיוכל להשתמש בתקופה של 'חיי המדף' של המוצר על ידי הורדת המחיר עבור קנייה בכמות גדולה. זה המצב גם כאשר יש הרבה מוכרים המעוניינים למכור את אותו מוצר (אולי בהבדלים קלים של איכות) במחירים דומים. המוכר בעל התושייה ינסה לפתות קונים פוטנציאליים לקנות דווקא אצלו על ידי הטבות, תוספת זמן לביטוח, פיזור גדול יותר של התשלומים וכיו"ב.[3]

2. העסקה בין עפרון לאברהם בראייה פסיכולוגית.

לכל קשר בין בני אדם יש משמעות פסיכולוגית. התעלמות והפניית עורף היא ביטוי חיצוני של ניגוד. חיבוק וחיוך עם מאור פנים הוא ביטוי חיצוני של אהדה.
כאשר הקשר בין בני אדם ממושך אפשר שזה ביטוי שלשני הצדדים יש עניין בקשר עצמו והנאה מן הקשר הזה (לדוגמא: בני זוג ביחסים טובים). בסוציולוגיה הקלאסית קראו לקשר כזה 'קשר אינטרינזי'. בקשר האינטרינזי יש עניין של כל צד בכל הנוגע לכל מרחב החיים של הצד השני. קשר מסוג אחר יכול להיות ממושך גם בלי עניין בעצם הקשר והנאה ממנו, אלא כאשר לכל צד יש עניין בתועלת הנובעת מן הקשר (לדוגמא: לקוח והסַפָּר שלו). בסוציולוגיה הקלאסית קראו לקשר כזה 'קשר אקסטרינזי'. בקשר האקסטרינזי העניין הוא רק בתחום צר (בדוגמא: טיב התספורת, טיב השירות והתשלום; ולא בנושא משפחה, בריאות וכיו"ב).
הקשר הכלכלי הרגיל מאופיין בתור קשר אקסטרינזי. במכירה המוכר מעוניין בכסף רב ככל האפשר עבור מה שהוא מוכר, והקונה מעוניין בקבלת אותו דבר בצורה מושלמת ובמחיר נמוך.
השאלה: האם הקנייה של אברהם את מערת המכפלה היא קשר אקסטרינזי בלבד בין אברהם לעפרון? נראה שהתורה מאריכה בתיאור הקנייה כדי להראות שיש כאן הרבה יותר מאשר ילד הקונה מסטיק או אזרח הקונה דירה.

מבחינת אברהם יש לו רצון לקבל אחוזת קבר ("... תְּנוּ לִי אֲחֻזַּת קֶבֶר עִמָּכֶם..."; כ"ג, ד). מה עומד מאחורי דרישה זו של אברהם? כמה אפשרויות: (א) מגיע לי כאזרח או כתושב המקום שגם לי תהיה אחוזת קבר; (ב) מגיע לי כאזרח מכובד (בהמשך אומר עפרון לאברהם "... נְשִׂיא אֱלֹהִים אַתָּה בְּתוֹכֵנוּ..."; כ"ג, ו) שתהיה לי אחוזת קבר; (ג) יש לי צורך דחוף של "... וְאֶקְבְּרָה מֵתִי מִלְּפָנָי" (כ"ג, ד) – קודם נקבור ועל התנאים נדבר אחרי כן; (ד) ה' הבטיח לי את הארץ, ועכשיו אני רוצה לממש את זכותי בשלב זה על ידי שתתנו לי אחוזת קבר. התורה מאפשרת להבין את גישתו של אברהם בכל ארבע האפשרויות. מבחינת עפרון יש לו שדה עם מערה שהנה יש מי שמבקש אותה ממנו. היחס של עפרון לשדה ולמערה יכול להיות: (א) רגשי – אולי קיבל אותה כירושה מאבותיו ו/או טיפל בה במסירות ואין הוא מעוניין למסור אותם; (ב) כלכלי – עפרון גר במקום ומתפרנס מגידולי השדה שאותו הוא מעבד וכלל לא עלה בדעתו לשנות את מקום מגוריו ולהתפרנס במקום אחר. לפי שתי אפשרויות אלו: כאשר בא אברהם ומבקש לעצמו את המערה 'נדלק' עפרון ומציע לאברהם לבחור בין 'טובה' שהיא רשות לקבור את שרה חינם בלי זכויות על שום דבר לבין תשלום גבוה ביותר. התשלום שעפרון מבקש "... אַרְבַּע מֵאֹת שֶׁקֶל כֶּסֶף" (כ"ג, טו) נאמר אולי מתוך ציפייה של עפרון שבמחיר גבוה כל כך אברהם יסרב. בצורה זו עפרון מרוויח בכל אפשרות שתתפתח: (1) יוקרה בקרב בני חת ("וְעֶפְרוֹן יֹשֵׁב בְּתוֹךְ בְּנֵי חֵת"; כ"ג, י) על שאיננו מוותר על נחלת אבותיו ושומר את הקרקעות מפני קנייה על ידי זרים; או (2) התעשרות אם בכל זאת אברהם יקנה את השדה והצגה של 'תג-מחיר' עבור שדה עם מערה בשטח המגורים של בני חת. במושגים של ימינו: אם אדם ימכור בית תמורת כמה מיליונים – ערך כל הדירות האחרות באותה סביבה קופץ כלפי מעלה.
בסופה של העסקה מבחינת עפרון: הוא אמנם ויתר על אחוזה שהייתה שייכת לו, אך קיבל תמורתה כסף רב. מבחינת אברהם: הוא הרוויח תמורת כספו אחוזת נחלה ללא עוררין (ולא כמתנת חינם) והתחלה של ירושת הארץ.



[1] הרב אלחנן סמט מציג לוח של שלושת השלבים במשא ומתן, עם הבלטה של מילים החוזרות בכל שלב. דוגמאות: "וְאֶקְבְּרָה מֵתִי מִלְּפָנָי", "לִקְבֹּר אֶת מֵתִי מִלְּפָנַי" ו"וְאֶקְבְּרָה אֶת מֵתִי שָׁמָּה", בהתאמה לשלב הראשון, השני והשלישי; "שְׁמָעֵנוּ אֲדֹנִי", "לֹא אֲדֹנִי שְׁמָעֵנִי" ו"אֲדֹנִי שְׁמָעֵנִי" גם כן בהתאמה לפי החלקים הנזכרים ['עיונים בפרשות השבוע', סדרה שנייה (תשס"ד) עמ' 83].

[2] מוסף 'שבת' של 'מקור ראשון', ט"ו סיון תש"ע (28.5.10).

[3] לדוגמא: תקנה מוצר מסויים ובתמורה תקבל חופשה של שבוע – בלי דמי נסיעה – במקום נידח בעולם; או: תקבל כרטיס להגרלה – הגרלה שבה הסיכוי להרוויח את הפרס קטן מן הסיכוי להיפגע בתאונת דרכים לפני ההגרלה...


 

כתיבת תגובה
שם
   
דוא"ל
   
כותרת
   
 
תגובות
1.
ללא נושא
אלמוני/ת (1/14/2013)
מדהים

 

 

 
   
כל הזכויות שמורות למחברים ©
שאל את הרב, פרשת השבוע