ראשי ראשי הישיבה
 
 





 



אודות הישיבה     ראשי הישיבה     מידע לשמיניסטים     דרכי הגעה     לאתר הישוב    


הרב רא"ם הכהן

 הרב רא"ם הכהן נולד בשנת תשי"ז, וגדל בשכונת שערי חסד בירושלים. בנערותו התגורר בשכנות לרב שלמה זלמן אוירבך והיה מבאי ביתו, ושיטת פסיקתו ההלכתית מושפעת רבות מהתורה שינק ממנו.

בצעירותו למד הרב רא"ם בישיבה התיכונית 'נתיב מאיר', אצל הרב אריה בינה. לאחר מכן למד בישיבת ההסדר 'הר עציון' באלון שבות, שם הושפע רבות מתורת מורו ורבו הרב אהרן ליכטנשטיין, אשר ממנו ומהרב אליעזר וולדינברג (ה'ציץ אליעזר') קיבל סמיכה לרבנות. במסגרת שירותו הצבאי שירת כקצין בשריון.

הרב רא"ם שימש כר"מ בישיבת 'שבות ישראל' באפרת ובישיבת 'אור עציון' בראשות הרב חיים דרוקמן. בשנת תשנ"ג הצטרף לרב בני קלמנזון לראשות ישיבת עתניאל, ומכהן כיום גם כרב היישוב.

פרסם מספר ספרים, חלקם עוסקים בסוגיות הש"ס וחלקם פורסים את תפיסת עולמו בעולם המחשבה היהודי.


לרב רא"ם גישה ייחודית ללימוד התורה ולהוראה. לדידו, בית המדרש הוא מקום בו דבר ה' מתגלה יום יום, מההתגלות בהר סיני ועד ימינו. בכדי להגיע לאמת זו של גילוי דבר ה' יש לשלב בלימוד כל דבר שהוא אמיתי, "קרי: לימוד פשט, כולל דיקדוקים של המהרש"א ודומיו; ניתוח מבית מדרשו של ר' חיים מבריסק, עם ההרחבה של עולם הניתוח של מו"ר הרב ליכטנשטיין ונסיון להגיע למעוף של הנודע ביהודה, עם ברק של ר' מאיר שימחה ועם כושר ההכרעה של ר' שמואל סלנט. ישנה גם התייחסות לניתוח על דרך המחקר, כאשר הוא איננו נוגד את קדושת תורה שבעל פה. בדרך כלל אין סיבה שמחקר, אם יש בו נקודת אמת, יסתור את קדושת תושבע"פ ואת סמכות ההלכה."

שאיפתו הגדולה של הרב רא"ם היא ליצור בית מדרש הרמוני, שבו היניקה מדורות קודמים וגילוי דבר ה' המתחדש יום ביומו - שהרי "אין בית מדרש ללא חידוש" (חגיגה ג' ע"א) - חוברים יחד למסכת אדירה. יסוד היניקה והחידוש הם הבסיס לכך שבית המדרש יהווה המשך יום יומי למעמד הר סיני.

בהתאם לכך מייחד הרב רא"ם ערך גדול ללימוד הפסוקים והמקורות התנאיים בעיון כחלק מהכנת סוגיה: "בבית המדרש עמלים הרבה על הזיקה בין תורה שבכתב לתורה שבעל פה על מנת לחבר באמת ובישרות בין השתיים, ולראות כיצד השניה יונקת מן הראשונה. לכך דרוש עמל גדול. העמל הזה הוא חלק מתהליך הגאולה שבמהלכו נחזור ונבין איך כל מה שתלמיד ותיק עתיד לחדש גנוז באותיות החקיקה."


המורכבות שדורש הרב רא"ם בלימוד ממשיכה גם אל אופי הוראתו ואל תפיסתו לגבי מקומו של כל תלמיד בבית המדרש ומקומו של כל אדם בעם ישראל: "יש לעמול באופן יסודי על לימוד עם נקודת אמת, לימוד המחובר לעבודת ה'; היינו שלימוד התורה יהווה כשלעצמו עבודת ה', ויהווה גם עיסוק בעבודת ה' עצמה כמושא הלימוד." הרב רא"ם ממשיל את תפקיד ראש הישיבה לזה של "מנצח על תזמורת שבה התלמידים והרמי"ם הם מוזיקאים המנגנים את שירו של הקב"ה בעולם". ראש הישיבה "אסור לו להיות סולן, אלא אדרבה, תפקידו להדריך את התזמורת לתת ביטויים לאותו שיר".

הרב רא"ם מעביר לתלמידי שיעורים א' ו-ב' שיעור שבועי בשם "שורש תורה שבעל פה", ובו הוא פורש בהרחבה את תפיסתו לגבי דרכה, מהותה וקדושתה של התורה שבעל פה. לשיעור זה משקל מרכזי בהיווצרות מרקם הלימוד המיוחד המופיע בבית המדרש.


בשנת תשנ"ח הרב רא"ם התבקש והסכים לקבל מינוי כרב היישוב עתניאל. הוא משרת כיום בתפקיד הנוסף ורואה בכך מאפיין מובהק של דרך הלימוד בבית המדרש: "באופן טבעי ישיבה עוסקת באינסוף ויישוב עוסק בעולם הסופי, וממילא אלו שני עולמות. אבל אין חס וחלילה ניגוד בין בית המדרש לבין ההתפרטות המעשית; אדרבה, זו גדלותה של התורה, שמצד אחד היא עוסקת בשמים - ומצד שני היא מסוגלת להתפרט לחיים המעשיים, לדם שפיר ושליה."


בתשובה לשאלה מה מטרתו כראש ישיבה עונה הרב רא"ם: "לגדל את בני הנביאים. לגדל תלמידי חכמים שבקיאים בכל התורה על כל חלקיה. שכל אדם ימצא את דרכו המיוחדת, את ייעודו ואת תפקידו בעולם, בעם ישראל ובעבודת ה'."


הרב בני קלמנזון

 הרב בנימין יוסף קלמנזון נולד בשכונת נווה שאנן בחיפה. בנעוריו למד בתיכון שאינו ישיבתי. עקב החלטה להתקרב יותר לתורה וליהדות עבר לקראת סוף התיכון לישיבה התיכונית נתניה, ומשם עבר לישיבת הכותל, שם התחנך אצל הרב ישעיהו הדרי - ראש הישיבה, הרב חגי איזירר - כיום דיין בבית הדין הרבני העליון, והרב שג"ר זצ"ל. בחלוף השנים שימש זמן מה כר"מ בישיבת הכותל וכן בישיבת ההסדר בקרית שמונה, ואחר כך, יחד עם חברו הרב עמי עולמי הי"ד ועם כמה מתלמידיו, הקים 'כולל' ללימודי דיינות ביישוב עתניאל. אותו כולל התפתח בסופו של דבר לכדי ישיבת בית הועד בעתניאל.


על חזונו להקמת הישיבה מספר הרב בני:

"חלמתי על ישיבה שהתלמידים בה הם לא תלמידים של תלמידי חכמים. הם לא מחברות או קלטות של מורי הוראה, גדולים ככל שיהיו, אלא אנשים שהם תלמידי חכמים בעצמם. הם יודעים לבד, הם חושבים לבד. יש להם את הכח לענין, יש להם את האישיות הבשלה לענין, יש להם את הידע המתאים. רציתי לגדל אנשים פתוחים עם חשיבה חופשית, עם תרבות גדולה ורחבה, כי עם ישראל היום זקוק לתלמידי חכמים רחבי תרבות."

הרב בני מספר כי לפני הקמתה של הישיבה בעתניאל היו באופן כללי שני סוגים של ישיבות: ישיבות שבהן הושם דגש על החוויה הרוחנית, על פיתוח אישיותו של עובד ה', וישיבות של 'למדנים' שבהן למדו בעיון ובאופן מעמיק, ודגש רב הושם על לימוד חומר בהיקף גדול ככל האפשר. הרב בני רצה להקים ישיבה בה העבודה הרוחנית והלימוד המעמיק ילכו יחד בזרועות שלובות: "צריך להבין שבשביל להיות חכם צריך להיות בעל תשוקה, כי מי שבעל תשוקה לדבר הוא מעמיק; ובשביל להיות בעל תשוקה, 'לא עם הארץ חסיד' - צריך להיות חכם. והדברים הללו לא רק שאינם סותרים האחד את השני, אלא הם משלימים האחד את השני." בכדי לפתח את אותה תשוקה מעביר הרב בני שיעורים רבים בחסידות - וכן סדנאות לפיתוח המודעות עפ"י תורת החסידות. "לימוד חסידות, קבלה ומחשבה משפר ומעמיק את הלימוד בעיון, ולימוד העיון מלמד לארגן ולבסס את לימוד המחשבה וליצור דמות אחדותית: לא אדם של קרעים קרעים, אלא אדם שיש לו עולם מובנה שלם. גם אם יש בו קרעים קרעים, שהקרעים יהיו מתוך תפיסת העולם השלימה, שלפעמים מכירה שבמישורים מסוימים יש בעולם קרעים."

המתחים הקיימים אצל אדם המנסה לשוט בשני מישורים אלו גם יחד - אכן גבוהים, ולא קיימת נוסחה מושלמת המאזנת בין כל הדרישות והעומסים המוטלים על לומדי בית המדרש. המינון המדויק של כל המרכיבים הוא אישי, פרטני ומשתנה אצל כל אחד ואחד. וכאן נכנס מרכיב נוסף במשנתו של הרב בני, והוא העבודה האישית של הרב עם התלמיד והיחסים שבין הרב והתלמיד: "החבר'ה שלנו פה היום נותנים לנו המון כבוד פנימי אמיתי, בלי דיסטאנס. כבוד זה לא 'כן הרב', 'לא הרב'. כבוד זה משהו שבן-אדם חש מבפנים, שאני יודע שאם אעיז ואגיד לו משהו -הוא ישמע אותי, הוא יתייחס למה שאני אומר. הוא לא יתעלם או יזלזל בדבריי בתוככי נפשו."

 

באמצעות שילובים אלו, רוצה הרב בני ליצור ישיבה ותלמידי ישיבה בעלי חיבור חיוני לעולם הסובב אותם:
"אנחנו ניסינו ליצר ישיבה אינטלקטואלית, אבל מאד מאד לא אינטלקטואליסטית. הכוונה היא שלא רק שהלימוד הוא במרכז - אלא שהלימוד הוא חלק מקונטקסט של חיי תורה שלמים, הלימוד הוא חלק מהחיים. הדרישה מיהודי היא לא רק ללמוד תורה בבית מדרש בפרק זמן מסויים בחייו בו הוא יכול לאפשר לעצמו לשהות באורח קבע בבית מדרש, אלא לעשות מבית המדרש עולם ומהעולם בית מדרש, בחינת 'בְּכָל דְּרָכֶיךָ דָּעֵהוּ' (משלי ג', ו)."

 

נושא קרוב במיוחד ללבו של הרב בני הוא נושא השואה והתקומה של עם ישראל בארצו. הרב בני הוא בן לאב שנותר שריד יחידי מכל משפחתו בשואה, ועובדה זו השפיעה עליו רבות. דרך נושא השואה והתקומה נעשה הרב בני "בעל מוטיבציה חריגה ודאגה חריגה בכל הקשור לקיום עם ישראל בתקופתו המופלאה ביותר מזה שלושת אלפים שנה" כהגדרתו. הרב בני משמש כמרצה להיסטוריה במכללת הרצוג שבאלון שבות. במקביל, הוא משמש כחבר מועצת יד ושם וחבר במועצה הפדגוגית של בית הספר להוראת השואה, וכן מדריך בכל שנה סיורי קבוצות של נוער ומבוגרים בפולין.

בעקבות אותה "מוטיבציה חריגה" מעביר הרב בני בישיבה שיעור המכונה 'זרמים', העוסק בתהליכים שעוברים על העם היהודי בעת החדשה והשפעתם על החברה הישראלית של ימינו:

"לאחר רצח רבין כולם הגדירו את יגאל עמיר כרוצח מתועב, ובכך פתרו את הבעיה. אני הרגשתי שיגאל עמיר לא היה נחשב ומוגדר כ'רוצח מתועב' בטרם ביצע את הרצח המתועב. לא הכרתי אותו, אך יתכן שלפני האירוע הנורא היינו מגדירים אותו כ'מיטב הנוער', ועל כן אסור לנוער הדתי להסתפק בהגדרה שבלונית זו. עלינו לנתח את העוול והכשל שבמעשה, להגדיר את הכשל, ורק כך למנוע חזרה עליו. הכשל נבע מכך שאנשים לא הבינו שהטעות של אוסלו לא נבעה בגלל גחמה של רבין 'האיש הפרטי'. רבין בהקשר זה איננו איש פרטי, אלא אדרבה, הוא תופעה כללית: הוא רוח שהיתה בעם, הרוח של אוסלו, של רצון להפטר כמה שיותר מהר מהעול, מהחטוטרת של ההיסטוריה היהודית ושל הקונפליקטים שמלווים את העם היהודי מאז היותו ועד היום. ללא הכרה בדבר זה, ללא הבנה של הקונפליקטים הללו, לא ניתן להבין את הפשע המעוות שהתרחש פה. על כן התחלתי ללמד מה באמת קורה בחברה הישראלית, על פי הבנתי. מזה התחילו שיעורי 'זרמים', המתארים את התפתחות הזרמים התרבותיים, הפוליטיים והתורניים החל מהעת החדשה עד לחברה הישראלית העכשווית."

 

כמילות סיכום ותפילה מסיים הרב בני:

"ככל שמערכות היחסים בין חילוניים לדתיים והשלכותיהן מתחדדות, והופכות לחלק מגורמי השסע בחברה הישראלית מצד אחד, וככל שבעקבות זאת הן עולות על פני השטח, מתבררות ומתחוורות מהצד השני, מתברר שהישיבה שלנו חשובה, משמעותית, ומתבקשת. אני חושב שהדמות של תלמיד החכם שבעתניאל יכולה להיות הגשר, התלכיד שסביבו אפשר יהיה לגבש את החברה הישראלית בעתיד. כמובן שעתניאל לא נמצאת בענין הזה לבד, יש עוד הרבה יהודים בעולם שהם רציניים, מעמיקים, מורכבים ומבינים. לא כל הטובים והמופלאים נמצאים בעתניאל ולא כל מי שבעתניאל הוא בהכרח טוב ומופלא, אבל זו הרוח, זה הכיוון."

 
   
כל הזכויות שמורות למחברים ©
שאל את הרב, פרשת השבוע